רע"א 4690/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה המקורי היה סכסוך על הסכם שכירות, כאשר המשיב ביקש מהמבקש לפנות את הדירה השכורה ולשלם פיגורים בדמי שכירות ופיצויים, כפי שמכתיב ההסכם. המבקשת לא עמדה בתנאים שהציב בית משפט השלום להגנה בתיק, מה שהוביל לפסק דין נגדה. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אך החמיץ את המועד הקבוע בחוק לעשות כן. ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה משום שהוגש שלא בזמן, ורשם בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה להארכה. לאחר מכן הביא המבקש את העניין בפני ערכאה גבוהה יותר, וטען כי קיימים טעמים מיוחדים, לרבות מצוקה כלכלית ולחץ נפשי, שצריכים להצדיק הארכת מועד לערעור. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הרשם, לא מצא ראיות מספיקות למצבה הנפשי הנטען של המבקשת וציין כי היא עבדה במקביל והגישה בקשות אחרות. בסופו של דבר, גם הערכאה הגבוהה יותר דחתה את הבקשה, והסכימה עם הערכאות הנמוכות יותר כי לא היו טעמים מיוחדים להאריך את המועד האחרון לערעור. ההחלטה התקבלה על סמך תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת הארכה רק בהתקיים טעמים מיוחדים. בתי המשפט קבעו כי טענות המבקש אינן עומדות בקריטריון זה. בהיעדר תובנות חדשות, ונוכח דחיית החלטות הערכאה הנמוכה יותר, הערכאה הגבוהה יותר לא ראתה הצדקה לדיון ודחתה את הבקשה, תוך שהיא מותירה את פסקי הדין הקודמים על כנם.