רע"א 5211/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הליכי הוצאה לפועל נגד משיבים החבים חוב למבקשת, מכון חיתים מיקס בע"מ. במסגרת הליכים אלה הוצאו צווי עיקול למשיבים 1 ו-2, טנא ומועצת התעשייה הלול, על כספי המשיבים 3 עד 5, הנמצאים או יהיו ברשותם. חיתים טענה כי טנא והמועצה לא העבירו את הכספים להוצאה לפועל כנדרש בצווי העיקול ולכן ביקשו מראש ההוצאה לפועל לחייב אותם לשלם את הכספים לפי סעיפים 47 ו-48 לחוק ההוצאה לפועל. ראש לשכת ההוצאה לפועל הורה לטנא ולמועצה לשלם את הסכום המדובר. טנא והמועצה ערערו על ההחלטה, ובית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הם אינם מחויבים לשלם את הכסף להיטים. לאחר מכן הגישה חיתים רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון ראה בבקשה ערעור ישיר ודחה אותה, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי צו עיקול חל רק על רכוש שברשות הצד השלישי ולא על רכוש המוחזק או מוחזק באופן קונסטרוקטיבי על ידי אדם אחר, לרבות החייב. החובה למסור רכוש למנהל העיזבון, כאמור בסעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל, מותנית בכך שהנכס מוחזק בפועל בידי הצד השלישי. רק אם הצד השלישי לא עמד בהתחייבות זו, ניתן לחייבו לשלם לפי סעיף 48. מאחר שכספי הלול לא הועברו בפועל לטנא, לא ניתן לחייבו לפי סעיף 48. יתר על כן, פרשנות שונה של החוק תוביל להגברת ההתדיינות המשפטית ותהפוך באופן בלתי הוגן צדדים שלישיים ל"מעין ערבים" עבור החייב. פסק דין זה מחזק את הרעיון כי זכויות קניין של צד שלישי לא ייפגעו באופן שרירותי. כל מקרה צריך להיות מוכרע לגופו, ולא היו ראיות לחוסר תום לב מצדו של טנא. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה להיטים לשלם לטנא הוצאות בסך 25 אלף שקל.