ע"פ 33750-01-18

תקציר

דעת הרוב של השופטים מסכימה לזכות את המערער מאשמת הפריצה והגניבה, שבה הורשע בערכאה הנמוכה יותר, מחמת ספק סביר. הראיות נגד המערער היו נסיבתיות גרידא ולא הובילו למסקנה אחת כי הוא אשם בעבירות. למרות שהמערער נראה בחברת חשוד אחר והפגין התנהגות חשודה, לא הוכח כי ידע מוקדם על העבירות או השתתף בהן באופן פעיל. עם זאת, דעת הרוב מוצאת אותו אשם בסיוע לגניבה, שכן מעשיו מיד לאחר ביצוע העבירה אפשרו את הסתרת הרכוש הגנוב. השופט ב' בר-זיו חולק על כך, וסבור כי היה מקום להרשיע את המערער באישומים המקוריים, שכן מסקנתו של בית משפט קמא כי היה שותף לפשע הייתה מוצדקת. השופטים מסכימים כי זיהויו של המערער בתצלומים התקבל כראוי כראיה, למרות אי סדרים בטיפול המשטרה במוצגים. טענות ההגנה בדבר אי קבילות הצילומים והעבירה לכאורה על חוק סדר הדין הפלילי במהלך החקירה נמצאו חסרות בסיס.