עב"ל 60390-10-20

תקציר

פסק הדין מתווה את ההכרעה בערעור על הכרה בפגיעה בעבודה ואת הפיצוי שבא בעקבותיה. בית הדין מחליט כי הערעור יידחה, ופוסק לטובת הכרה באירוע התאונה כפגיעה בעבודה. חלק הגוף הפגוע מוכר כברכו של המשיב. כמו כן, פסק הדין מחייב הקמת ועדה רפואית שתבחן האם נותרה נכות הנובעת מאירוע העבודה, ואם כן, לקבוע את היקפה וטיבה של נכות זו. על פי פסק הדין, על מנת שאירוע יסווג כפגיעה בעבודה, עליו לגרום לפגיעה פיזיולוגית, שיכולה לכלול גם צורך בטיפול רפואי או החמרה של מצב קיים. חוות הדעת של המומחה הרפואי קובעת כי מתקיימים התנאים לפגיעה בעבודה במקרה זה, והמומחה מאשר קשר סיבתי בין אירוע העבודה לבין הפגיעה שנגרמה לו. בית הדין מדגיש כי היעדר תיעוד רפואי טרם האירוע לא יפגע בהכרה בפגיעה בעבודה, שכן הקשר הסיבתי נקבע בעיקרו על ידי המומחה הרפואי. בנוסף, חוות הדעת של המומחה מתפרשת כמצביעה על הסתברות של לפחות 50% סבירות לקשר סיבתי. פסק הדין מתייחס גם לעלויות ההליך ומאשר כי המוסד יישא בהוצאות. ההחלטה סופית והערעור נדחה.