פש"ר 2348/07

תקציר

פסק הדין דן בהיבט הנורמטיבי של פשיטת רגל ובתוקף ההליכים ביחס לבקשת הפטר של חייב. על פי הפקודה, צו ההפטר פוטר את פושט הרגל מחובות ברי תביעה, למעט במקרים של פעילות מרמה, חובות למדינה או פעולות תחזוקה. לבתי המשפט שיקול דעת להחליט על סילוק חובות מזונות. בדרך כלל, חייבים מפנים מקרים כאלה לבית המשפט לענייני משפחה, אך לבית המשפט לפשיטת רגל יש סמכות לקבוע את מעמדם של חובות אלה. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט לפשיטת רגל אינו מוסמך להעביר את ההחלטה בעניין חובות מזונות לבית משפט אחר. חשוב לקחת בחשבון את תום ליבו של החייב, נסיבותיו האישיות ויחסי האינטרסים בין החייב לנושים. בחלק מהמקרים העניקו בתי המשפט לחייבים פטור מחובות מזונות, במיוחד כאשר החובות ישנים, הצדדים המעורבים הזדקנו והנושים כבר קיבלו סכומים משמעותיים. עם זאת, כל מקרה מוכרע לגופו. בבקשה הנוכחית קובע השופט כי הכנסותיו של החייב, היעדר תשלום בגין חוב המזונות והיעדר ליקויים משמעותיים אינם מצדיקים פטור מוחלט מחובת המזונות. במקום זאת, החייב יכול להציג טיעונים לגבי סכום ההחזר המתאים בהליכי הוצאה לפועל. פסק הדין מדגיש כי פטור מפשיטת רגל אינו כולל בדרך כלל חיוב מזונות ויש לראות בו חריג רק בנסיבות נדירות. לפיכך, בקשת ההפטר נדחית, כלומר החייב לא יהיה פטור מחובת המזונות שלו.