עמ"ה 27/91

תקציר

המערערת, המחזיקה בחלק הגדול ביותר ברווחים בחברה משפחתית, ערערה על שומת הכנסתם החייבת, שכללה הפסדים מעסקי הבנייה של החברה והכנסות מועדפות מהשכרת דירות. המערערת טענה כי יש לקזז תחילה את הפסדי החברה כנגד הכנסתם האישית, בעוד שיש למסות את ההכנסה המועדפת בשיעור המופחת החל על הכנסות משכירות. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש לחשב את כל הכנסות החברה, לרבות ההכנסה המועדפת, יחד ולקזז כנגד הפסדיה, תוך העברת היתרה לשומת המס האישית של המערערת. בית המשפט פסק לטובת המערערת, ופירש את הוראות המס הרלוונטיות כדי להימנע מפגיעה בכוונת המחוקק לעודד מקורות הכנסה מסוימים בשיעורי מס מועדפים. בפסק הדין הודגש כי הכנסתה החייבת של חברה משפחתית אינה צריכה לאבד את אופייה הנפרד עם העברתה לנישום היחיד. כתוצאה מכך, הפסדיה העסקיים של החברה יקוזזו כנגד הכנסתה האישית של המערערת, החייבת במס בשיעור הרגיל, בעוד שההכנסה המועדפת שמרה על מעמדה המועדף. גישה זו, נימק בית המשפט, דבקה בכוונת המחוקק ובהגדרת ההכנסה החייבת. פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון זכו לתמיכה בפרשנות זו, שהתמקדה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.