ת"צ 10769-12-16

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם למנות בודק שיאשר הצעת פשרה בתובענה ייצוגית, כקבוע בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, המחייב חוות דעת מומחה אלא אם בית המשפט מצא כי אין בכך צורך מטעמים ספציפיים. החוק מבקש למנוע קנוניה בפשרה העלולה להיטיב עם התובע המייצג לרעת חברי הקבוצה הייצוגית, המחייבת פיקוח של בית המשפט. לאחר ששקל את תקדים המקרה ואת אופיו הלא מסובך של הסדר כספי ספציפי זה, החליט בית המשפט שלא למנות בודק. במסגרת הסדר הפשרה שולם לטובת הציבור סכום של 800 אלף שקל, שרובו (550 אלף שקל) הוקצה כהנחה על חבילות, והיתר כתרומות מוצרים ותרומה לקרן. בית המשפט מצא הסדר זה הוגן, סביר ומועיל בתיקון מחדליהם הקודמים של המשיבים בדבר טענות "מכירה" מטעות לפי חוק הגנת הצרכן. המשיבים כבר הסירו סימוני מכירה מטעים ממוצריהם עד שנת 2016. באשר לאישור, התיישר בית המשפט עם סעיף 19(א) ו-19(ג) לחוק התובענות הייצוגיות, והבטיח כי הסדר הפשרה ייתן מענה הולם לטענות חברי הקבוצה כי המשיבים הפרו נורמות הגנת הצרכן. הגמול המוסכם לתובע ושכר טרחת עורך הדין אושרו אך נבנו כך שיחברו חלק מהתשלום לביצוע הסדר הפשרה. צעדים פרוצדורליים נוספים כוללים פרסום פרטי הסדר הפשרה והגשת דוחות לבית המשפט ולגופים רגולטוריים, המאשרים ציות ושקיפות של ביצוע הסדר הפשרה. ההחלטה, מיום 18.11.2019, מסתיימת בהטלת חובה על המשיבים לאשר את התקדמות הסדר הפשרה בתוך שישה חודשים.