ב"ל 47723-02-11

תקציר

התובע, שהיה מבוטח במוסד לביטוח לאומי הנתבע, טען לזכאות רטרואקטיבית לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי. עם זאת, התביעה נדחתה בשל איחור ניכר בהגשה, שגרם לאובדן הפנסיה. התובע טען כי הנתבע היה צריך לבחון את זכאותו על פי האמנה וליידע אותו על זכויותיו. עוד טען כי אין להחיל את חוק ההתיישנות שכן העובדות המהוות את עילת התביעה אינן ידועות לו. הנתבעת, לעומת זאת, הצהירה כי הודיעה לתובע על האפשרות לבחון את זכאותו על פי האמנה בשנת 2001 אך לא קיבלה כל מענה. עוד הדגישו הנתבעים כי לא חלה עליהם חובה ליידע את התובע בדבר זכויותיו, שכן הזכות לפנסיה מותנית במילוי הדרישות הקבועות בחוק. השופט הסכים עם טענות הנתבעים ופסק לטובתם, בקובעו כי תביעת התובע לא הוגשה בתוך המועד האחרון של 12 חודשים וכי הוראות חוק ההתיישנות חלות במקרה זה. משכך, דחתה השופטת את התביעה, והדגישה כי הנתבעת מילאה את חובתה בכך שידעה את התובע בדבר האפשרות לבחון את זכאותו וכי רשלנותו של התובע גרמה לאובדן קצבתו. עוד צוין בפסק הדין כי לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום מיום קבלתה.