ת"א 29979-03-17

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, נפגע באמה השמאלית במהלך עבודתו. הוא תבע את הנתבע על רשלנות. בית המשפט פסק לטובת התובע והעביר את נטל ההוכחה לנתבע משום שפציעתו של התובע נגרמה מחפץ מסוכן שהיה בבעלותו של הנתבע – סכין חדה ששימשה במהלך עבודתו של התובע. הנתבעת לא הוכיחה כי לא התרשלה והפרה את תקנות הבטיחות בכך שלא סיפקה לתובעת ציוד מגן מתאים והדרכות בטיחות. בנוסף, הנתבעת לא מינתה ממונה בטיחות למרות שהעסיקה למעלה מ-50 עובדים, דרישה על פי חוק. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי התובע התרשל באופן תורם, וקבע כי עבד כמצופה וכי התאונה נגרמה ככל הנראה מהסחת דעת רגעית. בית המשפט העריך את נזקי התובע. בגין נכות רפואית פסק בית המשפט 10% בהתאם להמלצות שני המומחים לצלקת כואבת ורגישה. גם הנכות התפקודית נקבעה על 10%, למרות טענות התובע לתסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) שבית המשפט לא מצא משכנעות. שכרו של התובע נקבע על 6,500 ₪ לחודש, למרות טענות הנתבע כי הוא קיבל שכר נמוך יותר. בית הדין קבע גם הפסדי שכר עתידיים, וקבע את השכר לפי השכר הממוצע במשק. הפסדי השכר והפנסיה של התובעת חושבו בסך 475,985 ₪. בית המשפט פסק 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ו-15,000 ₪ עבור עזרה מאחרים, בעבר ובעתיד. פסיקת הנזק הלא ממוני נקבעה על 100,000 ₪. ניכויי פיצויי המוסד לביטוח לאומי הביאו את סך הנזקים לסך של 252,041 ₪, אותם חויבה הנתבעת לשלם לתובע, בצירוף ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. כמו כן חויבה הנתבעת לשאת בהוצאותיה של התובעת ובשכ"ט עו"ד, בסך של 100,000 ₪, בשל התנהלותה במהלך התביעה.