ע"פ 1302/92
פסק-דין עליון
תקציר
הכרעת הדין עוסקת בתיק משפטי מורכב שבמרכזו קבילות ראיות שהושגו באמצעות האזנות סתר. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיבים מהאישומים הנוגעים ליבוא סמים לאחר שקבע כי הקלטה של שיחותיהם, שהיוותה את הראיה העיקרית, הושגה שלא כדין לפי חוק האזנות סתר. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי ההיתר מאפשר האזנה לכל השיחות ממספרי טלפון ספציפיים בשל חשד לקשירת קשר פלילי רחב יותר. בית המשפט העליון ניתח האם ההיתר חל גם על שיחות שאינן קשורות ישירות לחשוד ששמו מופיע בהיתר. ההחלטה נסבה על פרשנותם של סעיפים שונים בחוק האזנת סתר ועל המידה שבה ראיות שהושגו, אפילו בתום לב, יכולות להיחשב בלתי קבילות אם לא חוסה במפורש בהיתר כדין. בית המשפט שקל גם את הזכות החוקתית לפרטיות, וקבע ברוב דעות כי האזנה לשיחות של אנשים בלתי מזוהים ללא רשות מפורשת פוגעת בזכות זו. פסק הדין הדגיש את הצורך של רשויות אכיפת החוק לבטא באופן ברור את הצורך שלהן בהיתר האזנת סתר ואת הזהויות הכרוכות בכך כדי להימנע מחריגה מהזכות לפרטיות, וקבע תקדים לאיזון שיפוטי זהיר בין צורכי המדינה לבין ההגנה על צנעת הפרט. ההחלטה אישרה את פסילת הראיות, וקבעה כי גם אם המשטרה פעלה בתום לב, ראיות שהושגו שאינן תואמות את היקף ההיתר נותרו בלתי קבילות.
חקיקה מקושרת
ע"פ 1302/92 מדינת ישראל נ' מרדכי בן ריימונד נחמיאס, עליון (21.6.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.