ת"א 9555-08-12

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של פסק בורר ותיקונו ביחס למחלוקת על איחור במסירת דירות. בית המשפט מאשר את תוקפו של פסק הבוררות, שכבר אושר על ידי בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי הצדדים אינם יכולים להתדיין מחדש באותה מחלוקת. פסק הדין גם מבטל, בהסכמת הצדדים, את תיקון הבורר בדבר קביעת דמי שכירות כפיצוי. התובעים, שלא קיבלו את דירותיהם במועד, זכאים לתבוע דמי שכירות הולמים בנוסף לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכמים, שכן בית המשפט מפרש את סעיפי החוזה כך שיאפשרו פיצוי מצטבר בגין ראשי נזק שונים. טענת הנתבעים כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי בעקבות ביטול ההסכמים נדחית, שכן בית המשפט קובע כי ביטול החוזים עקב הפרת החוזים מחריג רק את החובות העיקריות. באשר לסוגיית עוגמת הנפש, בית המשפט קובע כי היה על התובעים לכלול תביעה זו בתביעתם הראשונה, ופוסק להם פיצוי לא ממוני בהתאם. התובעים נדרשים לשלם לנתבעים את ההפרש בין הפיצוי המוסכם לבין דמי השכירות, בניכוי הסכום שכבר קיבלו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.