רע"א 8725/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לערעור על החלטת הממונה על התגמולים. המבקש, שסבל מאסתמה ובעל היסטוריה של חרדה והרטבה הומוסקסואלית, ביקש הכרה בזכות לפי חוק הנכות לאחר שפיתח הפרעה סכיזואפקטיבית זמן קצר לאחר שהתגייס לשירות סדיר. המבקש טען כי המחלה נגרמה על ידי מצבי לחץ במהלך הטירונות, לרבות התעללות מינית לכאורה ועימותים עם מפקדים. ועדת הערר, שהתבססה על עדויות ורישומים רפואיים, קבעה כי ההתעללות לא התרחשה וכי המחלה אינה קשורה לשירות, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה. עילת הדחייה העיקרית הייתה כי פסקי הדין הקודמים התבססו על קביעות עובדתיות, והמבקש לא הציג נקודה משפטית או נסיבות חריגות המצדיקות ערעור נוסף. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענות המבקש בדבר קשר סיבתי בין שירות למחלה לא נתמכו בעובדות קונקרטיות וכי משך שירותו הקצר של המבקש לא הצביע על קיומם של מצבי דחק חריגים. פסק הדין הדגיש את הצורך בראיות קונקרטיות לקשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה, במיוחד במקרה זה בו התפרצות המחלה יוחסה למצבו הסובייקטיבי של המבקש ולאופי שירותו.