תאד"מ 16965-02-21

תקציר

לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת עדויות כל הצדדים המעורבים, החליטה השופטת לקבל את הטענה הראשונה ולקבל חלקית את התביעה השנייה כנגד הנתבעים הראשון והשלישי, תוך דחיית התביעה השנייה כנגד הנתבע השני. המחלוקת המרכזית הייתה לגבי נסיבות התאונה מרובת המכוניות, כאשר הרכב הראשון טען כי נפגע מהרכב האחרון, ובעל הרכב האחרון טען אחרת. השופט מצא את גרסתו של הרכב הראשון אמינה יותר, שכן היא נתמכה על ידי עד ניטרלי ועולה בקנה אחד עם הראיות הפיזיות וחוות דעת המומחים. יתר על כן, בעל הרכב האחרון, הנאשם הראשון, לא נכח בעת התאונה וביסס את עדותו על עדות שמיעה, שהשופט ראה בה בלתי אמינה. עוד קבע השופט כי הנתבעים הראשון והשלישי, האחרון היה נהג הרכב האחרון, היו אחראים לפיצוי שני התובעים. החלטה זו הייתה מוצדקת מכוח סעיף 27ב לתקנות התעבורה, הקובע כי בעלי רכב אחראים לעבירות שבוצעו באמצעות רכבם, אלא אם כן הצליחו לזהות את הנהג או להוכיח כי הרכב נלקח ללא הסכמתם. מאחר שהנתבע הראשון לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך חזקה זו, והנתבע השלישי לא הופיע בבית המשפט, פסק השופט לטובת התובעים. בקשת התובעים להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין נדחתה, שכן התובעים היו מודעים לנסיבות התאונה. לבסוף, קבעה השופטת כי סכומי הפיצוי לשני התובעים, לרבות נזקים, הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, ישולמו בתוך 30 יום על ידי הנתבעים ביחד או לחוד.