ע"א 4299/98

תקציר

הוגש ערעור על ידי המערערת, כנגד סיווגם של עשרה שיקים חוזרים כשיקים מסורבים לפי חוק שיקים ללא כיסוי. המערערת הציגה טיעונים שונים לכל קבוצת שיקים, וטענה כי אין לראות בהם מסורבים. עם זאת, בית משפט השלום בירושלים דחה את הערעור, ולא מצא טעם בטענות המערער לאחר שבחן אותן בקפידה. בית המשפט שקל לקבל את הערעור רק על שיק אחד בשל בעיה טכנית, אך בסופו של דבר החליט שלא לעשות זאת. באשר לשיקים 1 עד 3, מצא בית המשפט כי טענת המערער כי הבנק איפשר לו לחרוג ממסגרת האשראי שלו ולכן יפרע את השיקים אינה ראויה, שכן היא אינה נתמכת בראיות מספיקות להתחייבות מצד הבנק. לגבי שיקים 4 ו-6 לא הוכחה טענת המערער כי התכוון להפקיד פיקדון לכיסוי השיקים אך לא עלה בידו עקב תקלה. בית המשפט דחה גם את טענתו לשיקים 7 עד 10, שהתבססה על שיחה עם פקיד בנק, וקבע כי עיקול החשבון מייתר את הצורך בהפקדת כספים. ההגדרה של שיק מסורב לפי החוק ופסיקה קודמת תמכו בהחלטת בית המשפט. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על המערער על כך שלא הציג את כל הראיות והעיד כי יש לקבל את גרסתו של פקיד הבנק לאירועים, שכן המערער לא חקר אותו חקירה נגדית. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, הורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב והטיל עליה קנס בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי הכרעת הדין, ומקיף את טענות המערער, הערכות בית המשפט וההחלטה הסופית.