ת"א 1012-06-10

תקציר

התובע, סאלח מחמוד מחאמיד, הגיש תביעה נגד הנתבע, מוסבח קאסם עטייה מחאמיד, בבקשה להוציא צו הריסה לכל המבנים שנבנו על אדמת התובע ללא היתר. המבנים כוללים כביש אספלט, מחסן ועבודות הכנה למבנה נוסף. התובע ביקש גם פיצוי כספי בגין עקירת עצים והשבת הקרקע למצבה הקודם. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי המבנים נבנו על אדמתו שלו, ולחילופין כי היה לו היתר לבנות על אדמת התובע. בית המשפט פסק לטובת התובע, וקבע כי הנתבע אכן הסיג גבול במקרקעין של התובע. השופט ציין את חוסר תום הלב של הנאשם ואת ניסיונו להסתיר את הפלישה, שאף סתר את עדויות עדיו. השופטת דחתה גם את טענת ההשתק של הנאשם, וקבעה כי התנהלותו לאורך כל ההליך לא הייתה לגיטימית. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו והחליט שלא להורות על הריסת מבנים שכבר פורקו או שהיו ממוקמים בחלקם על אדמת התובעת, לרבות המחסן, מבני העזר ומשטח הבטון. השופטת הדגישה כי התובע יכול לגדר את אדמתו ולשמש כבעליה, בעוד שסוגיית הפיצוי הכספי בגין הנזק שנגרם יכולה להידון בהליך נפרד. באשר לכביש האספלט, מצא בית המשפט כי הנתבע לא הוכיח את טענתו לזכות קדימה, שכן הוא לא היה בשימוש במשך שלושים שנה, ולפיכך עומדת לתובע הזכות לגדר אותו. למרות זאת, השופט לא הורה על הריסת הכביש, שכן הוא נסלל על ידי אחרים ושירת בעלי קרקע רבים. הנתבע נצטווה להרוס את הגדר הממוקמת בכניסה לביתו בתוך חלקה 3, ולתובע ניתנה הזכות לשמש כבעלים של חלקה 3, לרבות גידורה. בקשת התובע להריסת חלק מבית הנתבע נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא בסיס משפטי לתביעה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 30,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.1.2013.