ע"ע 1156/04

תקציר

במקרה של אורית גורן נדרשה בית המשפט לשאלה האם היא זכאית לשכר שווה בהשוואה לעמיתה הגבר סטפן מור באותו מקום עבודה, והאם מגיע לה פיצוי נוסף בגין קבלת שכר נמוך יותר. פסק הדין בחן את עקרונות חוק שכר שווה וחוק שוויון הזדמנויות, שניהם מעוגנים בעקרון השוויון. בית הדין הגיע למסקנה כי חוקים אלה מדגישים באופן קולקטיבי כי עובדים העוסקים באותה עבודה או עבודה מקבילה באותו מעסיק חייבים לקבל שכר שווה, ללא קשר למגדר. בעוד גורן עמדה בנטל להוכיח פערי שכר, הום סנטרס לא הצליחה להצדיק פער זה בנימוקים מהותיים דיים. למרות שגורן הוכיחה כי שכרה נמוך משכרה של מור עבור עבודה שווה, ההגנה של המעסיק על כוחות השוק וחופש ההתאגדות לא הייתה מספקת, והקביעה כי שכרה התבסס על בקשתה שלה לא היוותה הגנה תקפה. בעקבות זאת, קבע בית המשפט כי גורן זכאית להפרשי שכר לפי חוק שכר שווה, אך אינה ראויה לפיצוי נוסף לפי חוק שוויון הזדמנויות, שכן הראיות לא הוכיחו באופן חד משמעי אפליה על רקע מגדרי. החלטה זו הביאה לדחיית הערעור של מרכזי הבית על תשלום הפרשי שכר, אך הערעור על פיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות התקבל, ובכך בוטל חלק זה של הפיצוי.