עת"א 36669-12-13

תקציר

העותר, שהיה כלוא בארגנטינה בגין תיקים פליליים מקומיים, נעצר גם שם לצורך הסגרה לישראל. השאלה שעלתה בעתירה הייתה האם יש לנכות את ימי המאסר ששהה העותר במעצר לצורכי הסגרה מעונש המאסר שעליו לרצות בישראל, במיוחד כאשר ימים אלה חפפו לימים שבהם היה כלוא בגין עבירות מקומיות. המשיב טען כי אין לספור את ימי המאסר בתיקים מקומיים כחלק מתקופת המעצר של ההסגרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשונו של סעיף 11 לחוק העונשין, העוסק בניכוי עונש או מעצר, אינה תומכת בפרשנות זו. זאת ועוד, על פי עקרונות הפרשנות במשפט הפלילי, המיטיבים עם הפרשנות המקלה אצל הנאשם, וסעיף 34א לחוק העונשין, על בית המשפט לפרש את החוק באופן שמיטיב עם העותר. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לנכות את כל הימים ששהה העותר במעצר לצורך הסגרה – לרבות הימים שחפפו למאסרו בגין עבירות מקומיות – מהעונש שעליו לרצות בישראל. משכך, העתירה התקבלה, ותקופת המאסר בגין העבירה השנייה של העותר – שוד וניסיון שוד – הופחתה ב-1,553 ימים. בנוסף, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע השחרור למשך 15 יום כדי לאפשר הגשת ערעור.