ת"א 35833-12-18

תקציר

השופטת קבעה כי הנתבעת, שהייתה אמורה לספק לתובעים שתי חניות בחניון מכני כאמור בהסכם, לא עמדה בדרישות חוק מכר דירות והפרה את ההסכם שנחתם עם התובעים. החוק מחייב את הקבלן לספק לרוכש מפרט מפורט של הדירה שהוא רוכש, שהיה אמור לכלול את מידות החנייה. השופטת הדגישה כי חובת הקבלן למסור מידע מרבי לרוכש נגזרת מתכליות חוק המכר, שמטרתו להגן על הצרכנים בעסקאות רכישת דירה, ולגשר על פער המידע בין הקבלן לקונה. מאחר שההסכם ומפרטיו לא כללו פרטים כלשהם על ההתקנה המכנית או על מידות החניות, היה על השופט לפרש את ההסכם. השופט פסק לטובת התובעים וקבע כי מתקן החניה היה צריך לעמוד בדרישות הנחיות משרד התחבורה, המהוות אינדיקציה חיצונית אובייקטיבית לפרשנות ההסכם. יתר על כן, השופט החליט כי ההנחיות, אף שאינן מחייבות מבחינה נורמטיבית, מייצגות את הממדים הסבירים של מקומות חניה, ועל הנתבעת מוטל נטל ההוכחה להראות כי המתקן שסופק היה באיכות גבוהה. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת כי השיהוי של התובעים בהעלאת טענות בנוגע לחניות מנע מהם להתייחס לנושא, שכן הנתבעת יכלה להתאים את החניה גם לאחר שחלף זמן מה ממועד המסירה. באשר לגובה הפיצוי, החליטה השופטת כי דרישת התובעים להפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה של הדירה אינה סבירה ובחרה להיענות לחוות דעת המומחה שהעריכה את ירידת ערך הדירה בכ-80 אלף שקל. כמו כן פסקה השופטת לתובעים 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש ודחתה את טענת הנתבע כי לא נגרם לתובעים כל נזק. השופטת הסבירה כי סירובם של התובעים לקבל את הצעת הנתבעת למקומות חניה חלופיים אינו מהווה מחדל בהקטנת הנזק, שכן הוא יחייב אותם לסטות מההסכם המקורי. לבסוף, ההודעות לצדדים השלישיים נדחו. השופטת הסבירה כי מאחר שהנחיות משרד התחבורה אינן מחייבות והצד השלישי מילא את חובותיו כלפי הנתבעת, לרבות פעולות ייעוץ, לא ניתן להטיל עליו אחריות לאי התאמה בחניון. חובתו של הצד השלישי, לדברי השופטת, הייתה למסור לנתבע את כל הנתונים והמגבלות הנוגעים לתכנון, כפי שעשו. בסך הכל התקבלה התביעה נגד הנתבעים, והם חויבו לשלם לתובעים 85,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורכי דין והוצאות. עוד נקבע בהחלטה כי יש לשלם את הסכומים שנפסקו בתוך 30 יום, אחרת יצטברו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין.