ת"פ 10326-04-15

תקציר

הסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה היו זיהויו של הנאשם כנהג רכב שהיה מעורב במרדף משטרתי וטענת האליבי שלו כי היה בחוף דלילה באשקלון בעת האירוע. השופט מצא כי זיהוי הנאשם על ידי סמל יניב, עד התביעה, אמין ועולה בקנה אחד עם ראיות אחרות. די היה בזיהוי זה, יחד עם ראיות תומכות נוספות, כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. השופט קיבל את עדותו של סמל יניב כי זיהה את הנאשם במהלך המרדף כאדם כהה עור ומזוקן המוכר לו מרהט, וכי דפדוף בתמונות המשטרה סייע לו בהמשך לגלות את שמו של הנאשם. לא מדובר במסדר צילום קונבנציונלי, אלא בניסיון סביר לברר את שמו של חשוד שכבר זוהה. עוד ציין השופט כי הרכב שהיה מעורב במרדף היה רשום על שם אביו של הנאשם וכי ניסיונו של הנאשם להפליל את אחיו הצעיר לא היה משכנע ותמך עוד יותר בזיהוי הנאשם כנהג. באשר לטענת האליבי, השופט שקל את דברי הנאשם בחקירתו במשטרה, שם טען תחילה כי אינו זוכר את מעשיו בתקופה הרלוונטית, אך בהמשך הפעיל את זכות השתיקה. עדות האליבי של הנאשם, שניתנה שנתיים וחצי לאחר האירוע, נמצאה כגרסה כבושה, שכן היא נעדרה הסבר מניח את הדעת לשיהוי ואינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר. עד שזומן על ידי ההגנה לתמוך באליבי, מוחמד אבו ג'אבר, נמצא גם הוא כעדות כבושה ולא אמינה, שכן הוא מסר את גרסתו רק במהלך המשפט, וההסבר שלו לאי פנייה מוקדמת יותר למשטרה לא היה משכנע. בהתבסס על הדיונים לעיל, השופט הגיע למסקנה כי ההגנה לא הצליחה להוכיח את טענת האליבי וכי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר בכל שלוש העבירות בהן הואשם כתב האישום. עבירות אלה כללו סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה בזמן פסילה. כתוצאה מכך, הרשיע השופט את הנאשם בכל שלוש העבירות וסיפק נימוק מפורט להחלטה זו. פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשם והמעורבים ביום 12.9.2018.