ע"פ 7155/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לתשעה מקרי הונאה של מכירת קרקע חקלאית על ידי יצחק בילו באמצעות חברה שרשם, מרכז מקרקעי ישראל. בילו הציג מצגי שווא לגבי הקרקע, לרבות האפשרות להקים עליהם מבנים בתוך פרק זמן מוגדר. הרוכשים הסתמכו על מצגי שווא אלה, שלא היו נכונים עובדתית, והובילו להרשעה בהונאה. בילו ערער על הרשעה זו וטען כי לא הציג את הקרקע כניתנת לבנייה מיידית וכי הרוכשים יכלו לבדוק את אמיתות טענותיו. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש כי מהות המרמה היא ניצול תמימותם של מי שסומכים על המרמה. בנוסף, חלק מהרוכשים חתמו על נספחים המאפשרים להם להחזיר את הקרקע אם לא יינתן היתר בנייה, אך אין בכך כדי לשלול את התרמית שכן המצג הראשוני היה שקרי ביודעין. בית המשפט הרשיע את בילו גם בעבירות מרמה נפרדות בגין אי החזרת שטרות לקונים לאחר ביטול עסקאות, אך הרשעות אלה לא הוכחו כראוי והיו טעויות פרוצדורליות. ככלל, הערעור על ההרשעה נדחה ברובו, אך הוא התקבל ביחס לעבירות הנוספות שלא פורטו בכתב האישום. המדינה ערערה גם על החמרת העונש, אך בית המשפט החליט שלא להתערב בעונש המקורי, בהתחשב בעונשי המאסר המצטברים שבילו כבר ריצה. השופטים, השופטת צ. א. טל, השופטת א' גלדברג והשופטת שטרסברג-כהן, הסכימו עם פסק הדין, שניתן ביום 6.2.95.