ע"א 1583/03

תקציר

פסק הדין דן בסמכות להטיל היטלי השבחה, תוך הבחנה בין העירייה לבין ועדת התכנון של העוררת, ומגיע למסקנה כי מדובר בסוגיות נפרדות. טענת המשיב כי הם מהווים כפל תשלום נדחית, שכן התשלומים אינם שווי ערך. בית המשפט דוחה גם את טענת המשיבים כי כתב ההתחייבות אינו מטיל עליהם אחריות, ומאשר כי הוא מהווה המחאת אחריות תקפה להיטל ההשבחה. עם זאת, היקף המכתב מתפרש כך שיכסה את כל שלוש ההקלות שאושרו להיתר הבנייה, ולא רק את קומת המרתף השלישית. לגופן של שלוש ההקלות, מסכים בית המשפט עם המשיב כי אישור קומת המרתף השלישית, המיועדת לחניה, אינו מחייב הקלה או היטל השבחה, שכן הוא כבר נקבע בתכנית המתאר החלה. לגבי קומת המרתף העליונה מוצא בית המשפט כי קיימת חריגה על פי תכנית המתאר, המהווה הקלה המחייבת היטל השבחה. התיק מוחזר בחלקו לשמאי המכריע כדי שיבחן האם הגידול בשטח המרתף מעוגן בתוכניות המתאר, ויקבע את שווי ההשבחה. כמו כן מוטל על השמאי להעריך את שווי ההשבחה בגין השינוי בגובה המרתף. ההוצאות בבית משפט השלום מבוטלות, ולא ניתן צו להוצאות.