ע"א 1003/05

תקציר

הערעור נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לקנסות בגין פעולות בנייה בלתי חוקיות שביצע המערער, כפי שנפסק תחילה על ידי בית משפט השלום בעכו. המערער בנה מתחם מסחרי רחב היקף, הכולל קומות נוספות ובריכת שחייה, ללא ההיתרים הנדרשים, מה שהוביל להרשעה פלילית ולשורה של עונשים, לרבות קנסות וצו הריסה. למרות שניתנו לו שנתיים לתיקון המצב, המערער לא הצליח להרוס את המבנה או לקבל היתר, וכתוצאה מכך נקטו צעדים משפטיים נוספים. המשיב ביקש סעד אזרחי לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במטרה להטיל קנס שווה ערך לכפל שווי הבנייה הבלתי חוקית. המערער טען כי ניתן לתבוע קנס כזה רק אם מבקשים אותו תחילה ודוחים אותו במהלך ההליך הפלילי, דבר המצביע על כך שהתביעה האזרחית אינה תקפה. בית המשפט התלבט האם סעיף 219 נועד רק למקרים שבהם לא הועלתה דרישה בהליכים פליליים קודמים. למרות הפרשנויות השיפוטיות השונות, ההחלטה הדגישה את כוונת המחוקק להרתיע מפני הפרות של חוקי התכנון באמצעות קנסות כספיים. בסופו של דבר, בעוד הנשיאה ב' גילאור דגלה במיצוי הדין עם המערער כדי להרתיע מפני פעילות בלתי חוקית, הדגישה השופטת י' דר את כישלונה של התביעה לבסס עילה מספקת במהלך ההליך הראשוני, מה שהוביל להחלטה לבטל את חובת המערער לשלם את הקנס הכפול. פסק הדין מדגיש את הצורך באכיפה אפקטיבית נגד בנייה בלתי חוקית תוך התחשבות בנבכי ההליך השיפוטי.