בש"פ 4128/13

תקציר

השופט דוחה את הערעור על מעצרו של המערער עד תום ההליכים. השופט מציין כי הערעור מערער בעיקר על דיוקן ועוצמתן של הראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה. עם זאת, לאחר בחינת המסגרת הנורמטיבית להערכת ראיות נסיבתיות ויישומן על עובדות המקרה, השופט מוצא כי התשתית הראייתית של התביעה מספיקה להוכחת אשמתם של שלושת הנאשמים – הרוצח, נהג המילוט והמערער. בכובעו של הרוצח, שנמצא בזירת הפשע, היה DNA תואם לאחד הנאשמים, מה שמצביע על "תמונה ברורה" של אשמה. רכב המילוט, שהיה לכאורה בבעלות אמו של הנאשם השני, זוהה על ידי מומחה משטרתי ונראה בצילומי אבטחה סמוך לזירת הפשע בסמוך לרצח. אשמתו של המערער נגזרת מקשריו עם הנאשמים האחרים ומשיחות הטלפון שלו באמצעות "המכשיר המבצעי" של נהג המילוט. השופט מדגיש את אופיו המתוכנן והמתוחכם של העבירה, כמו גם את שתיקתו של המערער בחקירתו במשטרה, והופך את הסבריו התמימים לבלתי הגיוניים ובלתי סבירים. יתר על כן, השופט מדגיש את המסוכנות הנשקפת מהעבירה ואת עברו הפלילי של המערער, ומגיע למסקנה כי אין בחלופת מעצר כדי להפחית את הסיכון. לפיכך, השופט קובע כי הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.