ת"א 24103-09-22

תקציר

הנתבעת טענה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתיק, שעניינו מחלוקת על אגרות המים, שכן מדובר בהתקפה עקיפה על תנאי הרישיונות שהוציאה רשות המים, המצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין למים. מנגד, טען התובע כי לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בסכסוך, שכן מדובר במחלוקת על חישוב החיובים לאחר מיצוי ההליכים המנהליים. השופט הסכים עם הנתבע והגיע למסקנה כי לבית המשפט אין סמכות מהותית בעניין. מאחר שערעור התובעת על החלטת רשות המים נדחה, ובית המשפט העליון לא קיבל את ערעורם לאחר מכן, הרישיונות הקיימים נותרו בתוקפם. לפיכך, הנתבע נדרש לחייב את התובע על סמך רישיונות אלה, וכל ניסיון לערער עליהם צריך להיות מופנה לבית הדין למים. מאחר שהתביעה הנוכחית לא הוגשה תחת סמכות השיפוט הנכונה, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך הדין.