ע"א 45524-03-11

תקציר

הערעור והערעור שכנגד עוסקים במחלוקת על שכר טרחה בין בעלת אולם אירועים, המשיבה ועורך דינה, המערער. בשנת 2000 הם חתמו על הסכם לפיו המערערת תבדוק ותטפל בתשלומי החובה של המשיב לעירייה. המערערת טענה כי הסכם בעל פה מזכה אותה בשכר טרחה בגין טיפול במכתב דרישה מהעירייה בשנת 2006, ואילו המשיב טען כי ההסכם בכתב אינו חל על טיפולים עתידיים וכי ההסכם בעל פה הגביל את האגרות ל-10,000 עד 15,000 ₪. בית משפט השלום בחדרה פסק לטובת המערערת ופסק לה 75,000 ש"ח, אך סירב להורות למשיבה לשלם הוצאות. שני הצדדים ערערו. בית המשפט המחוזי דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום, אשר הכיר בהסכם בעל פה ופסק למערערת שכר הולם בסך 75,000 ₪, תוך שהוא דוחה גם את בקשת המשיב לקיזוז הוצאות מתיק שאינו קשור. בית המשפט לא מצא עילה לדחות את הממצאים העובדתיים או את המסקנות המשפטיות של בית משפט השלום, ומאחר שהתקיימו התנאים לסעד שלא התבקש, והשכר היה סביר, הוא לא התערב בפסק הדין. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ופיקדונות בית המשפט הוחזרו לעורכי דינם.