פש"ר 1211/06

תקציר

חייב יליד 1961 הגיש בקשה לפשיטת רגל, כשהוא חייב 3 מיליון שקל ל-23 נושים. הממונה התנגד לבקשה, וטען כי חובותיו של החייב לרשויות המס ולמוקד גביית הקנסות מסתכמים ב-1,600,000 ₪, וכי החייב עבר עבירות מע"מ, שהובילו ל-10 חודשי מאסר בפועל ולקנס של 80,000 ₪. עוד טען הממונה כי החייב הקים חברות שנכשלו כלכלית אך לא המציא מסמכים נלווים. כמו כן, קבע הממונה כי חובותיו של החייב נובעים מעבירות פליליות ולכן לא ניתן לראות בהם חובות שנוצרו בתום לב. בתגובה, הסביר החייב כי החברות שלו לא היו פעילות וכי הניירת שלו נגנבה או אינה נגישה. בית המשפט בחן את שיקול הדעת המוקנה לפי סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל ואת התנאים למתן צו כינוס נכסים. הודגש כי תפקידו העיקרי של בית המשפט בשלב זה הוא לקבוע האם החייב פעל בתום לב והאם קיימת עילה לכאורה למתן צו פשיטת רגל. השופט הסכים עם טענות הממונה, וציין כי עבירות המס של החייב היו שיטתיות ומכוונות והובילו לפגיעה משמעותית בקופה הציבורית. השופט התייחס גם למקרים קודמים בהם נדחו בקשות פשיטת רגל של בעלי עסקים שביצעו עבירות מס, בשל חוסר תום לב במעשיהם. השופט מצא חשד כי החייב אינו יכול לספק מסמכים כלשהם בנוגע לחברות שלו והגיע למסקנה כי לא התקיימו התנאים להכרזה על החייב כפושט רגל. לפיכך, הבקשה לצו כינוס נכסים נדחתה, שכן הליך פשיטת הרגל יהיה חסר טעם במקרה זה.