תאד"מ 43098-09-21

תקציר

פסק הדין דן בחובתה של מועצה מקומית להנגיש מבני ציבור קיימים לאנשים עם מוגבלות, כמתחייב מחוק השוויון. החוק נועד להבטיח את כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות, ולהבטיח את זכותם להשתתפות שווה בחברה. היא מגדירה את הזכויות והחובות בתחום הנגישות, בדגש על מקומות ושירותים ציבוריים. על פי החוק, יש להנגיש מבני ציבור עד ליום 1.11.2021. עם זאת, התיקון האריך את המועד האחרון ל-31 במרץ 2022, עם אפשרות להארכה נוספת עד 31 במרץ 2026, בכפוף לתנאים מסוימים. התובעת, שהגישה את התביעה ביום 19.9.2021, טענה כי המועצה המקומית לא מילאה את חובתה להנגיש מבני ציבור ולא דאגה לנגישות חלופית. המועצה המקומית הנתבעת טענה כי החלה לפעול להנגשת מבנים וכי בחלק מהמקרים קיימת נגישות חלופית. לגבי מבנה המועצה, בית המשפט מצא כי כבר בוצעו התאמות נגישות, וניתנה נגישות חלופית למי שנזקק לה. המועצה המקומית תכננה גם להעביר את המחלקה לשירותים חברתיים למבנה חדש ונגיש, מה שהצדיק את החלטתם שלא להשקיע בהתאמות נגישות בבניין הקיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, שכן המועצה המקומית טרם הייתה מחויבת להגיע לנגישות מלאה, והסדריה לנגישות חלופית היו סבירים. בנוסף, התובעת לא ציינה את מועדי ופרטי ניסיונותיה לגשת לשירותים, ולא ניתן היה להתייחס למקרה האפליה הנטענת בשל מוגבלותה, שהתרחש לאחר הגשת התביעה. פסק הדין הדגיש את חשיבות הנגישות וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, אך בסופו של דבר קבע כי פעולות המועצה המקומית עולות בקנה אחד עם דרישות חוק השוויון. שני הצדדים הסכימו לשאת בהוצאות המשפטיות שלהם.