עמ"נ 423/01

תקציר

עניינו של ערעור זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתביעת המערערים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בעקבות אישורן של שתי תכניות ששינו את חיבורי הדרכים בסמוך לנחלתם. התכנית הראשונה, הד/1020, כללה הקמת מחלף ושינויים בכביש 32, שעבר בצמוד למקרקעי העוררים. תכנית זו ניתקה פיזית את החיבור בין כביש 32 לכביש 65 והפכה אותו לכביש ללא מוצא. התכנית השנייה, תיקון 57 לתמ"א 3, הוציאה את קטע כביש 32 הסמוך למקרקעי המערערים מהגדרת "דרך ראשית". המערערים טענו כי תכניות אלה, יחד, גרמו לפגיעה משמעותית בערך רכושם, שכן הן הפכו כביש ראשי לרחוב ללא מוצא. השאלה המרכזית הייתה האם מקרקעי המערערים נופלים בגדר התכניות או גובלים בהם, כנדרש בסעיף 197 לזכאות לפיצויים. בית המשפט מצא כי אמנם הקרקע אינה בגדר הגבולות הפיזיים של הד/1020, אך היא גובלת בתיקון 57. יתר על כן, בית המשפט קבע כי תכניות אלה מהוות הליך תכנוני משולב ויש לראות בהן באופן קולקטיבי שכן מקרקעי המערערים גובלים בשטח תיקון 57 וקרובים פיזית להד/1020. באשר למהות הנזק, הבחין בית המשפט בין המקרה הנוכחי לבין תקדימים קודמים, ובראשם ע"א 650/83 (קורן), שם נקבע כי נזק כלכלי עקיף לתחנת דלק כתוצאה משינויים בזרימת התנועה אינו בר פיצוי. בית המשפט קבע, כי במקרה הנוכחי מדובר בחסימה חלקית של הגישה למקרקעי המערערים, המהווה הגבלה על מלוא השימוש וההנאה בנכס, ולפיכך על נזק בר פיצוי. משכך, ביטל בית המשפט את החלטת ועדת הערר והחזיר את התיק לדיון לגופו של עניין בתביעת הפיצויים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים.