בג"צ 779/92

תקציר

המחלוקת נסובה סביב דרישת אישור העברת נכסים, הקבועה בפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובעת כי יש להסדיר חובות לעירייה בטרם ניתן יהיה לרשום העברות נכסים. שאלת המפתח היא האם הדרישה חלה על הנכס כולו או רק על החלק המועבר. העותרים טוענים כי מאחר שהם רוכשים חלק מהנכס, הם צריכים להיות אחראים רק לתשלום החוב העירוני הקשור לחלק זה. בינתיים, העירייה עומדת על כך שהקונים והמוכרים חייבים להסדיר את החוב על הנכס כולו. פסק דינו של השופט חשין מפרש את הפקודה כפשוטה, ומנמק כי התמקדותו של החוק ב"אותו נכס" מצביעה על החלק המועבר, ולא על הנכס כולו. פרשנות זו היא גם הגיונית, ומבטיחה כי הקונים משלמים רק עבור החלק שהם רוכשים. השופט דוחה גם את טענת העירייה כי רוכשי חלק מהנכס הופכים לבעלים של הנכס כולו, וקובע כי זכויות בעלות וחובות עירוניים הם נושאים נפרדים. יתר על כן, חשין מציין כי ההיגיון של העירייה, אם לוקחים אותו לקיצוניות, יוביל לתוצאות אבסורדיות. פסק הדין מדגיש כי חובו של הבעלים לעירייה נותר על כנו וניתן לאכוף אותו. היא מגבילה את אחריות הרוכשים לחוב המיוחס לחלק הנכס הנרכש. נוהגן של עיריות אחרות, אם קיים, אינו נחשב לפרשנות תקפה של החוק, במיוחד לאור משמעותו הברורה של הפקודה. לסיכום, בית המשפט קובע כי על מנת שסעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] יתקיים, יש להסדיר רק את החובות הקשורים לחלקים המועברים של הנכס. העירייה חויבה לפצות את העותרים בגין הוצאותיהם ושכר טרחתם בסך 10,000 ₪. השופטות אור ודורנר מסכימות עם פסק הדין.