ע"מ 25027-02-14

תקציר

פסק הדין מערער על פסק דין קודם שהעניק משמורת משותפת על שתי בנות קטינות לשני ההורים לאחר גירושיהם. פסק הדין המקורי חייב גם את האב לשלם מזונות והוצאות אחרות עבור הילדים, לרבות 40% מהוצאות הלינה שלהם, 30% מהוצאות המחיה שלהם ומחצית מהוצאות החוגים והחופשות. האב ערער על החלטה זו, וטען כי הסכומים שנגבו היו בלתי סבירים ומופרזים. עוד טען כי הסדר המשמורת המשותפת אמור להביא לתשלום מזונות נמוך יותר, וביקש להפחית את חלקו בהוצאות הילדים, לרבות ניכוי דמי הילדים. מנגד, טענה האם כי אין להתערב בפסיקה הנוכחית, שכן בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הנדרשים בטרם פסק מזונות. היא גם הדגישה את חוסר תום הלב של האב ואת הפער המשמעותי בשכרם. לאחר שניתח את המסגרת הנורמטיבית, מצא בית המשפט כי חובת האב לשלם עבור צרכי ילדיו הקטינים היא מוחלטת ולא ניתן לערער עליה, אך ניתן להתאים את הסכום. במקרה זה, מאחר והילדים היו במשמורת משותפת, יש להתחשב בתרומתו של האב בזמן שהילדים היו בהשגחתו. בית המשפט קבע כי יש להפחית את תשלומי המזונות של האב ל-50% מהסכום שנגבה בעבר, השווה ל-1,300 שקל לחודש. באשר להוצאות הלינה, בית המשפט הורה לאב לשלם 860 שקל לחודש, המהווים הפחתה של 50% מחלקו המקורי של 40%. בית המשפט גם ביטל את חובת האב לשלם מחצית מהוצאות החופשה של הילדים, והגביל את התשלומים עבור חוגים לכיתה אחת לכל ילד. קצבת הילדים לא תנוכה מסכום המזונות, והתשלומים יחלו מיום פסק דין זה. בנוסף, קבע בית המשפט כי חובת המזונות של האב לא תופחת עם הגיעם של הילדים לגיל 15, אלא אם כן ישתנו הנסיבות. בנוסף, הילדים יכלו לתבוע מזונות מאביהם במהלך שירותם הצבאי, או שהאם יכלה לתבוע החזר על הוצאותיהם. פסק הדין ניתן ללא פרטים מזהים ושני הצדדים נשאו בהוצאות המשפט שלהם.