ע"פ 1581/10

תקציר

המשיב הורשע בשורה של עבירות מין בקטין בן משפחה ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪. המדינה ערערה על עונש המאסר בטענה כי אין בו די בהתחשב בחומרת העבירות. העבירות כללו מקרים רבים של חדירה לנרתיק ופי הטבעת, לעיתים באמצעות צעצועי מין, של ילד שהוריו התגרשו ופיתח קשר זוגי עם התוקף. המעשים התרחשו במשך תקופה של יותר משנה, כאשר הילד היה בן 12 עד 13, והתוקף לא לקח אחריות על מעשיו ולא הפגין אמפתיה כלפי הקורבן. בית המשפט המחוזי ציין את חומרת המעשים אך הטיל עונש קל יחסית בשל היעדר הרשעות קודמות וחוסר ודאות לגבי סיכויי שיקומו של המשיב. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי חומרת העבירות, לצד הצורך בהרתעה כללית ופרטנית, מצדיקות עונש מאסר ארוך יותר. לפיכך הוגדל עונש המאסר ל-11 שנים. שאר העונש נותר ללא שינוי. פסק דין זה נועד לתרום למאבק בעבירות מין בקטינים ומעביר מסר של סלידה חברתית מפשעים כאלה, תוך מתן עדיפות להגנה על ילדים גם מפני מי שאמור להיות האפוטרופוס שלהם.