חדל"פ 1961-09-20

תקציר

פסק הדין דן בביטול הליכים במקרה של אדם שפגע בילד עם רכבו והותיר אותו פצוע. האדם הודה באשמה במספר אישומים, כולל נהיגה פרועה ונטישה לאחר פגיעה. עיקר הדיון נסוב סביב סעיף 175 לחוק חדלות פירעון, המחריג חובות מסוימים מפטור בהליכי חדלות פירעון. באופן ספציפי, בית המשפט בוחן האם חבותו של החייב כלפי הילד הנפגע נופלת בגדרו של סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון. סעיף זה מתייחס לחובות הנובעים מעבירות המפורטות בחוק זכויות נפגעי עבירה, לרבות עבירת נטישה לאחר פגיעה. מרבית החובות שחב היחיד אינם פטורים לפי סעיף זה, שכן הם נובעים מתאונת דרכים שבה הודה בעבירת הנטישה. כמו כן, מאחר וחובות אלה משמעותיים ומהווים למעלה מ-98% מסך החובות המאושרים של הפרט, בית המשפט מחליט כי המשך הליך חדלות הפירעון יהיה חסר תוחלת. לפיכך, בית המשפט מורה על ביטול צו פתיחת ההליך, מסיר את המגבלות הנלוות, ומדגיש את הצורך של הממונה על חדלות פירעון להפעיל שיקול דעת בבקשות עתידיות של הפרט. פסק הדין מתייחס גם לחלוקת יתרת הכספים מההליך וקובע דרישות לכל בקשה עתידית.