ת"א 3466-07-18

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב עסקת נדל"ן למגורים, בה תבע הרוכש את המוכרים בגין אי גילוי ותיקון בעיות איטום בדירה. הנתבעים הודיעו לתובע על הבעיות הקיימות ואף ניסו לתקן לפני המכירה. עם זאת, התיקונים לא היו מוצלחים לחלוטין, והתובע נשא בהוצאות נוספות לתיקון הליקויים. שאלת המפתח הייתה האם מעשי הנתבעים מהווים הפרה יסודית של חוזה, המצדיקה תשלום פיצוי חוזי מוסכם לתובע. בית המשפט מצא כי הנתבעים מילאו באופן חלקי את התחייבויותיהם, תיקנו את מקור הדליפה הפנימית אך לא טיפלו בכל הנזקים שנגרמו להם ולא שיחזרו את הוצאות התובע. אמנם מדובר בהפרת חוזה, אך היא לא נחשבה להפרה יסודית כהגדרתה בחוק. לפיכך, הנתבעים לא חויבו בתשלום הפיצוי המוסכם בסך 180,000 ₪. עם זאת, התובעת הייתה זכאית להחזר הוצאותיה בגין תיקון הליקויים, אשר בית המשפט חישב כי מדובר ב-18,691 ₪. אך מאחר שכבר קיבלה מחברת הביטוח שלה 11,817 שקל, הסכום המגיע לה הופחת ל-6,874 שקל. כמו כן נפסקו לתובעת 3,218 ש"ח, שהיוו את תרומתה לשכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ו-3,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, מה שמביא את סך הפיצויים ל-13,092 ש"ח. בנוסף, בשל חבותם החלקית של הנתבעים, חויבו לשאת בהוצאות משפט בסך 3,562.50 ₪ ומחצית משכר טרחת המומחה, בסך 6,780.50 ₪. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בתוך 60 יום.