תא"ק 52527-12-11

תקציר

התובע, עורך דין ורואה חשבון המתמחה במיסוי, תבע את הנתבעת, עמותה עות'מאנית הפועלת כארגון עובדים ללא כוונת רווח, בגין הוצאות משפט בסך 4,175,657 ₪. סכום זה כולל יתרת שכר טרחה שעתי בסך 68,382 $, מענק הצלחה בגין הפחתת נטל המס של הנאשם בסך 3,216,300 $ בתוספת מע"מ ובונוס בגין אי פתיחה בהליך פלילי בסך 4,000$ בתוספת מע"מ. הנתבע סירב לשלם את שכר טרחת התובע, ולכן הגיש התובע בקשה לפסק דין מקוצר. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מענק ההצלחה להפחתת נטל המס במישור האזרחי. חובותיה של הנתבעת נובעים מאי הגשת דוחות מע"מ במשך 12 שנים בגין הכנסות מדמי שכירות לקופת חולים לאומית. התובע ייצג את הנתבעת בגילוי מרצון לרשות המסים והסדיר סוגיות מס בתחום האזרחי והפלילי. בהסכם בין הצדדים נקבע כי מענק ההצלחה של התובעת יחושב לפי נטל המס בניכוי התשלום הנדרש, כפול 15%. בית המשפט קבע כי ההסכם תקף למרות טענות הנתבע בדבר אי חוקיותו ופגם ברצונו. עם זאת, בית המשפט פירש את החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית וקבע כי נטל המס לצורך חישוב הבונוס צריך להיות נטל המס לפי דרישת המע"מ ולא התקרה המקסימלית האפשרית כפי שנטען על ידי התובע. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע אינו מנוע מלטעון כי התובע אינו זכאי למענק הצלחה, וכי לתובע חובת נאמנות כלפי הנתבע. באשר לתקופת החיוב לכימות נטל המס, מצא בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי דרישת המע"מ הראשונית הייתה למשך 12 שנים. בית המשפט הסתמך על עדות התובע והמסמכים שהציג, וציין כי הנתבע יכול היה לזמן את נציגי מע"מ כעדים אך בחר שלא לעשות כן. בית המשפט ראה בשומה שבהסכם התייחסות ראשונה לנטל המס על פי דרישת המע"מ וקבע כי אין לזלזל בתרומתו של התובע להסדרת השומה האזרחית ולהפחתת נטל המס. בית המשפט הגיע למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע מענק הצלחה המחושב בהתאם לנטל המס הקבוע בשומה המוסכמת, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות, בניכוי סכום התשלום הנדרש להשכרת הנכסים, הכל כפול 15%. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם את יתרת שכר הטרחה השעתי, אגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.