ב"ש 93610/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תשובה לערעור על החלטה של השופט אמסטרדם מבית משפט השלום. הערעור מבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער, מעבר ל-10 הימים שנתן השופט להסדיר את ענייניו. המערער הורשע יחד עם מאיר דוד בשורה של עבירות, בהן גניבה בידי מורשה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. הן המערער והן דוד נידונו לעונשי מאסר, ובקשה לדחייה של 45 יום לדיון בערעור נדחתה על ידי בית משפט קמא, למעט שיהוי של 10 ימים שניתן למערער. הערעור בפני בית משפט זה מבקש להאריך את הדחייה עד ליום 5.12.06, או לחילופין עד לסיום הליך הערעור. השופט מציין כי מאחר שטרם הוגש ערר, ההחלטה תתייחס רק לבקשת הדחייה ולא לערעור עצמו. השופט מדגיש כי לא מדובר רק בערעור על חומרת העונש, אלא גם בערעור על גזר הדין עצמו. בעקבות התקדים המשפטי שנקבע בעניין שוורץ, קובעת השופטת כי עיכוב ביצוע גזר הדין הוא ראוי, נוכח מורכבות התיק, סיכויי הצלחת הערעור והעובדה שלא נשקפת מהמערער סכנה מיידית. השופט מדגיש את אורכו של המשפט, המשתרע על פני שבע שנים, וכן את התנהגותו של המערער לאורך כל ההליך המשפטי, שאינה מצביעה על סיכון להימלט מן הדין. כמו כן, השופט מתייחס למקרים קודמים בהם התעכב ביצוע גזרי הדין בגין עבירות מרמה, חלקם בנסיבות דומות. השופט מגיע למסקנה כי דחייה עד ליום 5.12.06 מוצדקת, במיוחד בהתחשב באותו שיהוי שניתן למאיר דוד, ומדגישה כי ההחלטה אינה משנה את הערבויות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. הבקשה להארכת דחייה עד לסיום הליך הערעור, נדחית.