ת"א 3856-12-10

תקציר

התובע, קטין, נפגע לכאורה מתאונת דרכים כהולך רגל, והגיש תביעה נגד הנהג הנתבע, כלל ביטוח, וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה לדחייה, ואילו כלל טענה כי יש להפנות את התביעה כלפי קרנית אם אכן מדובר בתאונת דרכים. קרנית ביקשה גם היא לפטר אותה, בטענה שהתאונה אינה נחשבת כזו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו, ובחן שלושה תרחישים אפשריים: (1) התובע נפל מבית, (2) התובע נפגע מרכב לא ידוע, ו-(3) התובע נפגע מרכבו של הנתבע. לאחר ששקל את העדויות והראיות, מצא בית המשפט כי גרסת התובעים – לפיה התובע נפגע מרכבו של הנתבע – היא הסבירה ביותר, חרף הספקות הסבירים הקיימים. נקבע כי התובע אכן נפגע מרכבו של הנתבע ומסר תיאור מפורט של נסיבות התאונה. כתוצאה מכך, הנתבע וכלל חויבו בנזקי התובע. התביעה נגד קרנית נדחתה, וכלל חויבה לכסות את שכר טרחת עורך הדין של התובעים וקרנית, לצד הוצאות העדים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, והתיק נקבע לדיון בסוגיית הפיצויים.