תמ"ש 67203-02-20

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת הפינוי, וקובע כי התובע, א', הוא הבעלים היחיד של הקרקע המדוברת. התביעה לסעד הצהרתי, שהוגשה על ידי הנתבע, ת', נדחית. בית המשפט קובע כי ז' ובעלה, מ', קיבלו רישיון שימוש בנכס רק על ידי א', בעלת הקרקע, ללא כל זכות קניינית. רישיון זה ניתן לביטול בכל עת, והגשת תביעת פינוי על ידי א' נחשבת לביטול כזה. בית המשפט מורה על פינויה של ז', אך מתנה אותו בתשלום פיצוי א' השווה למחצית מהוצאות השבחת הנכס במהלך נישואיה למ', בסך 134,866 שקל. סכום זה יגרור הפרשי הצמדה וריבית של 1% מיום פסק הדין ועד למועד התשלום. מסכום זה ינוכו דמי שימוש חודשיים בסך 3,200 ₪ עבור כל חודש מאז הוגשה תביעת הפינוי - 90 יום לפני הפינוי בפועל. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין א', שטענה לבעלות על חלקת אדמה, לבין ז', שטענה כי היא הבעלים של מחצית ממנה, לאחר שקיבלה את הקרקע מא' לפני נישואיה לבנו, מ'. בית המשפט מצדד ב-א', ולא מצא כל ראיה לכוונתו להעניק את הקרקע במתנה לז' ולמ'. במקום זאת, בני הזוג קיבלו רק רשות להשתמש בקרקע. בית המשפט בוחן את טיבה של זכות זו להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם, וקובע כי מדובר ברישיון הניתן לביטול, והגשת תביעת פינוי על ידי א' מהווה ביטול. בבואו להכריע בפיצוי שעל ז' לשלם ל-א' על מנת לקבל בעלות, בוחן בית המשפט את השיפורים שנעשו בנכס במהלך הנישואין ומקבל את הערכת המומחה בסך 268,866 ₪. היא מעניקה ל-Z מחצית מסכום זה, בניכוי דמי השימוש החודשיים. אגרה זו מחושבת לפי 3,200 ש"ח לחודש, החל מ-90 יום לאחר שא' הגיש את תביעת הפינוי לבית הדין השרעי. בית המשפט אינו רואה סיבה לערער על הערכת מומחה זו ומחשב את שכר הטרחה בגין המשך החזקתו של ז' בנכס. לבסוף, בית המשפט מורה כי כל צד מייצג את עצמו משפטית בנשיאה בהוצאות המשפט.