ע"פ 6968/09

תקציר

הערעור בתיק הריגה זה נבחן מכמה טעמים, ובראשם עמידה באמות מידה פרוצדורליות ואימות מהימנות ראייתית לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו ויישומו של עדויות עדים שנגבו מחוץ לכותלי בית המשפט. עם זאת, הודגש כי ערכאת הערעור כמעט שאינה מתערבת בממצאי בית משפט קמא, אלא אם קיימות ראיות ממשיות המצביעות על טעויות בחשיבה לוגית, סתירות מהותיות או טיפול לקוי בראיות. במקרה דנן, קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לעדויות העדים, לרבות אלה שנמסרו על-ידי אנס, חמאדה ואמין, נחשבו קפדניות ומבוססות. למרות סתירות בהצהרות העדים בבית המשפט לעומת הודעותיהם במשטרה, בית המשפט מצא עקביות ואמינות עם האחרונות, הנתמכות בראיות אחרות, לרבות תוצאות הנתיחה שלאחר המוות ועדויות משניות. טענותיו של המערער בדבר הגנה עצמית וטיפול לקוי במקלות במהלך האירועים נדחו, שכן ממצאיו של בית משפט קמא גובו בעדויות ובנימוקים עקביים. היה מצופה מהתביעה לבסס את מודעותו של הנאשם לתוצאות הקטלניות האפשריות של מעשיו, דבר שעשתה בהצלחה, ולהבדיל זאת מרשלנות גרידא. ערעורו של המערער על גזר דינו התקבל בחלקו, וכתוצאה מכך הופחת עונשו של 12 שנים, בהתחשב בשיקולים מקלים כמו גילו הצעיר והיעדר התנהגות פלילית קודמת. למרות שאחד השופטים המליץ להותיר את העונש המקורי על כנו בשל חומרת העבירה, דעת הרוב הדגישה את ההיבטים העונשיים אך השיקומיים של מערכת המשפט. בסופו של דבר, ערכאת הערעור ביצעה שינויים קלים בגזר הדין המקורי תוך שהיא מאשרת את הרשעתו של בית משפט קמא.