רמ"ש 34540-03-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן אינו מוצא טעות בהחלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד. הבקשה לא צלחה משום שהמבקש לא הוכיח סיבה מיוחדת להארכה, כנדרש בחוק. התקופה הקריטית המדוברת הייתה שלושת החודשים שלאחר דחיית בקשת הערעור הקודמת ביום 12.9.2019. חרף טענות המבקש בדבר טעם מיוחד – שבית המשפט היה מוכן לקבל עד למועד זה – לא הצליח המבקש להצדיק את השיהוי מעבר לנקודה זו. הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא, וזו שהוצגה בפני השופט הנוכחי, לא הצליחו להסביר שיהוי משמעותי זה. משכך, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לדחות את הבקשה להארכה. עוד הדגישה השופטת כי הקפדה על מועדי חקיקה היא חיונית, בשל האינטרס הציבורי ועקרון סופיות הדיונים. הקפדה זו מכבדת גם את זכותו של הצד השני להסתמך על המועדים שנקבעו. בנוסף, טענת המבקש כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיים דיון נמצאה חסרת שחר, שכן תקנות סדר הדין האזרחי אינן מחייבות קיום דיון במקרים כאלה. לבסוף, חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.