ע"ע 668/07

תקציר

הערעור נדחה שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מוצדק. הוראות ההסכם הקיבוצי מיוני 1977, ותיקוניו משנת 1980, שנחתמו בין מדינת ישראל לבין האיגודים, חלות על המערערת ואין מקום לשלול את תחולתן של תקנות שירות המדינה שהוראותיהן מהוות תנאי מכללא בחוזי העבודה האישיים של המועסקים בשירות המדינה. מכאן, שחישובו של המשיב את הוותק של המערער, בכל הנוגע להכללת תקופת שירות הקבע שלו, הוא נכון. זאת ועוד, החלטת המשיב שלא לשלם למערערת רטרואקטיבית בגין תוספת הוותק שהוכרה על ידי המשיב נכונה אף היא, שכן המשיב, בהיותו רשות שלטונית מינהלית, פועל על פי הוראות מנהליות כגון זו של אגף החשב הכללי. הוראה ספציפית זו קובעת כי זכאותו של עובד לכל סכום שלגביו נדרשת בקשה או מסמך תהיה מיום בקשתו ואילך, ללא כל תשלום רטרואקטיבי. הגם שההנחיה אינה בלתי סבירה, התנהלותם של המערער והמשיב במקרה זה הייתה לקויה ומשכך, החלטת המשיב שלא לשלם למערער רטרואקטיבית אינה צודקת בנסיבות אלה. לפיכך, המשיב ישלם למערערת את התוספת האמורה רטרואקטיבית אך רק לפי ערך נומינלי, המחושב לתקופה של שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי.