ת"א 21607-12-19

תקציר

בית המשפט קבע כי נהג המשאית שהיה מעורב בתאונה שגרמה לנזקי גוף לתובע, קרנית בגין, היה עובד בתום לב שנהג במשאית באישור מעסיקו בעת התאונה. הוא לא ידע על היעדר ביטוח חובה ולא היה זה סביר מבחינתו לדעת. לכן, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוא זכאי לפיצוי מכרנית. התביעה נגד הנהג והודעת הצד השלישי נגדו נדחות. קרנית נדרשת לפצות את הנהג על נזקיו הגופניים. בית המשפט פסק גם על הודעות של צדדים שלישיים זה נגד זה. צדדים ג' 2 עד 4, בעלי המשאית, נמצאו מודעים או היו צריכים להיות מודעים להיעדר ביטוח חובה, והתנהגותם האדישה גרמה לכך שהיה עליהם לפצות את קרנית על פציעתה. הם חויבו לשלם לה 804,170.26 שקל, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. צדדים ג' 4-2 חויבו אף הם בתשלום שכר טרחת עו"ד לקרנית ולנתבעים. צד ד'1, שהתבקש לערוך ביטוח למשאית, וצד ד'2, חברת הביטוח, נמצאו כחסרי אחריות במקרה זה. ההודעות נגדם בוטלו. התנהלותם של צדדים שלישיים 2-4, בעלי צי המשאיות, בהפטרתם מהחובה לבצע ביטוח חובה, הייתה בלתי מתקבלת על הדעת. גם הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת של צד ד1 לבין הנזק נמצא מנותק.