ת"א 3579-06-09

תקציר

פסק הדין דן בתוקפם של שני הסכמי מקרקעין עליהם חתם אחמד, שהלך לעולמו בשנת 1994. ההסכם הראשון, שנחתם ב-1961, היה בין אחמד לבין קק"ל ועסק בחילופי בעלות על כמה חלקות אדמה. ההסכמים השני והשלישי היו הסכמי מכר, שנחתמו בשנים 1975 ו-1977 בהתאמה, בין אחמד לבין שני רוכשים שונים – עקל ווג'יה – למכירת חלקים מהחלקות המוזכרות בהסכם משנת 1961. לאחר מותו של אחמד מכרו יורשיו חלק מהקרקע לצד שלישי, האחים קבלאן, בשנת 2008. הרוכשים בהסכמים השני והשלישי תבעו את היורשים ואת קק"ל על הזכות לרשום את הקרקע שנרכשה על שמם. בית המשפט נתן תוקף להסכמים מ-1975 ומ-1977 והורה ליורשיו של אחמד ולקק"ל לפצות את הרוכשים על הפרת חוזה. השופט קבע כי ההסכם משנת 1961, שלא נרשם, אינו תקף. לפיכך לא הייתה לאחמד זכות למכור את הקרקע המוזכרת בה. נמצא כי הרוכשים בהסכמים המאוחרים פעלו בתום לב ושילמו את מלוא התמורה עבור הקרקע. קק"ל, לעומת זאת, נמצאה כמי שפעלה ברשלנות וגרמה לתאונה משפטית בכך שלא רשמה את ההסכם מ-1961 או הערת אזהרה לגביו. רשלנות זו הובילה להסכמים הסותרים. עוד ציינה השופטת כי על קק"ל, כגוף ציבורי, מוטלת חובת תום לב וזהירות מוגברת. השופט קבע כי לרוכשים בהסכמים השני והשלישי הייתה עדיפות על פני האחים קבלאן, שרכשו את הקרקע מיורשיו של אחמד בידיעה שההסכם מ-1961 אינו תקף. כמו כן ניתנה לקק"ל הזכות לפיצוי מיורשיו של אחמד בגין אובדן הקרקע המוזכרת בהסכם הפשרה משנת 1988, או לחילופין לבטל חלק מהתמורה בגין אותו הסכם. השופט הורה ליורשיו של אחמד לשלם את ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין לכל הצדדים, ואילו קק"ל חויבה לשלם את ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין לאחים קבלאן.