ת"א 48290-04-14

תקציר

המשיב מתנגד לאכיפתו של פסק חוץ שניתן בצרפת לטובת המבקשת משני טעמים. ראשית, המשיב טוען כי פרע את חובו למבקש ועל כן פסק הבוררות הצרפתי אינו בר אכיפה. שנית, המשיב טוען כי פסק הבוררות נופל תחת אחת ההגנות המנויות בסעיף 6(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, הקובע כי לא ניתן להכריז על פסק חוץ כבר-אכיפה אם, בין היתר, הוא הושג במרמה, או אם לא ניתנה לנתבע הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו. המשיב טוען כי לא התגורר בצרפת בעת קיום ההליך, ועל כן לבית המשפט הצרפתי לא הייתה סמכות שיפוט לגביו, מה שהופך את פסק הדין לבלתי ניתן לאכיפה. המבקש, לעומת זאת, טוען כי הליך אכיפת פסק חוץ הוא הליך הצהרתי, שאינו מאפשר למשיב להעלות טענה "מפריעה" לפירעון חובות, וכי טענה כזו צריכה להישמע בהליכי הוצאה לפועל. המבקש חולק גם על טענות המשיב לפירעון. בית המשפט מוצא כי אין הוא יכול להסתמך על טענות המשיב בעניין פירעון החוב, שכן הפורום המתאים לתביעות מסוג זה הוא לשכת ההוצאה לפועל. זאת ועוד, המשיב לא הוכיח כי הגנות סעיף 6(א) חלות על עניינו. הגם שהמשיב טוען כי לא נכח בצרפת במהלך ההליכים בצרפת, ולא ידע עליהם, קובע בית המשפט כי תקינותו האובייקטיבית של ההליך המשפטי בצרפת, שכללה שירות כדין של התביעה על אמו של המשיב במקום מגוריו, משמעה כי ניתנה למשיב הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו. גם טענת המשיב כי פסק הדין הושג במרמה, בהתבסס על כך שהמבקש ידע לכאורה כי אינו מתגורר עוד בצרפת, נדחית מאחר שהמשיב לא הביא ראיות מספיקות לתמוך בכך. לפיכך, הבקשה להכריז על פסק הדין הצרפתי כבר-אכיפה בישראל מתקבלת. עם זאת, המשיב רשאי לפנות לבית המשפט הצרפתי בבקשה לבטל את פסק הדין, ואם יעשה כן, אכיפת פסק הדין הישראלי תתעכב עד לקבלת החלטה בבית המשפט הצרפתי. המשיב חויב לשלם את הוצאותיו של המבקש, המוערכות בשווי של 25,000 ₪.