ע"א 6450/93

תקציר

מדובר במקרה שבין שוכרים ששכרו שטח בקומת קרקע בבניין ברמת גן כדי שישמש כבית קפה לבין הקבלנים שלהם. השוכרים טענו כי הקבלנים הפרו את חוזה השכירות בכך שלא גילו כי קיימת חובה שלא להפעיל בית קפה במקום. הקבלנים דרשו מהדיירים דמי שכירות שלא שולמו. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת השוכרים, אך בערעור לבית המשפט העליון קבע השופט טל כי אין ראיות לכך שהקבלנים לא מילאו את חובת הגילוי שלהם, ולכן ערעור השוכרים לקבלת פיצוי בגין אובדן רווחים נכשל. עם זאת, השופט טל אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הייתה לשוכרים הצדקה לבטל את הסכם השכירות בשל נסיבות שאינן בשליטתם שסיכלו את מטרת החוזה. משכך, נדחתה גם עתירת הקבלנים בגין דמי שכירות שלא שולמו. השופט החיל את סעיף 18 לחוק החוזים והורה על השבת הקבלנים לשוכרים, אך ניכה את הסכומים שהקבלנים לא נהנו מהם, וכן את שווי המע"מ שהשוכרים יכלו לתבוע בחזרה, שהסתכם בסך הכל ב-48,631 שקל. עם תיקון זה נדחו שני הערעורים, וכל צד חויב לשאת בשכר טרחתו. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת י' טירקל הסכימו עם פסק הדין.