רע"א 613/95

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב הקביעה האם מלגזה נחשבת ל"רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, בפרט בהקשר של תאונת דרכים. הבירור הראשוני מתמקד בשאלה האם המלגזה מתאימה להגדרה הבסיסית של רכב מנועי, הדורשת כי הרכב ישרת בעיקר את מטרת התחבורה היבשתית. בית המשפט סוקר תקדימים ופרשנויות, ומציין כי רכב מנועי חייב לפעול על כוח מכני ולהיות מיועד בעיקר לתחבורה יבשתית. מלגזות, שנועדו בדרך כלל להובלת מטענים, ממלאות את שלושת המרכיבים הראשונים של הגדרה זו. עם זאת, ההיבט השנוי במחלוקת הוא האם תחבורה היא המטרה העיקרית שלהם. בית המשפט דן בתקדימים משפטיים בהם חלק מפסקי הדין קבעו כי תפקידה העיקרי של המלגזה אינו להובלה יבשתית אלא לסיוע בעבודה, כגון טעינה ופריקה. לעומתם, אחרים טוענים כי יכולתם לנוע אופקית עם מטענים מייעדת אותם ככלי רכב המיועדים לתחבורה יבשתית. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי תפקידה העיקרי של המלגזה הנדונה, על פי טיבה והשימוש האופייני לה, הוא אכן שינוע סחורות בין מקומות גיאוגרפיים שונים, המהווה תחבורה יבשתית. לאור פרשנות זו, המלגזה מסווגת כרכב מנועי, מה שהופך את התאונה לתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. ההחלטה מבהירה כי יש לבחון לגופו של כל מקרה הנוגע למלגזות כדי לקבוע אם ייעודן העיקרי קשור להובלה. אשר על כן, הערעור נדחה, ופסק הדין קובע כי האירוע נחשב לתאונת דרכים, המזכה בפיצוי, כאשר המבקש נדרש לשאת בהוצאות משפט עבור המשיבים.