עע"מ 4204/13

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעור המדינה, וקובע כי המשיב, אדם חסר אזרחות, זכאי לכך שמעמדו ייקבע על פי האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, שמדינת ישראל אשררה. בית המשפט מבהיר כי תחולת האמנה אינה משתרעת על ההליכים הפנימיים לטיפול בעניינם של מחוסרי אזרחות, הנתונים לשיקול דעתו של הדין המקומי. טענתה הראשונה של המדינה, המערערת על מעמדו של המשיב כחסר אזרחות, נדחית, כפי שנקבעה בפסק דין קודם. הטענה השנייה, הטוענת כי האמנה אינה מחייבת את המדינה להנפיק למשיב סוג מסוים של אשרה, מתקבלת, שכן בית המשפט מסכים כי למדינה שיקול דעת בעניין זה. לבסוף, הטענה השלישית, הגורסת כי המדינה קיימה את פסק הדין הקודם, נדחית אף היא, שכן בית המשפט קובע כי המדינה טרם מילאה את חובתה לקבוע הליך בעניינו של המשיב. המדינה מצווה לקבוע את מעמדו של המשיב בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין, ועד אז יינתן למשיב רישיון א/5. המדינה נושאת גם בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 15,000 ₪. השופטת חיות מסכימה עם הדחייה אך מדגישה כי מעמדו חסר האזרחות של המשיב נקבע בפסק הדין הקודם, ואילו השופט זילברטל מסכים עם דבריה של השופטת חיות.