ע"א 40954-06-15

תקציר

פסק הדין מתווה ערעור אזרחי על הלוואה שנטלו המערערים מהמשיב. המערערים טענו כי המשיבה לא עמדה בחובת הגילוי שלה וניסתה להסתמך על מספר הוראות בחוק ההלוואות כדי לאמת את טענתם לריבית מופרזת. עם זאת, הסכימו השופטים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב אכן עמד בחובת הגילוי וכי שיעורי הריבית היו סבירים. הם קיבלו את פרשנותו של המשיב לסעיפים החלים בחוק ההלוואות, שקבע כי אין להחיל את החוק רטרואקטיבית וכי הריביות הנגבות נמוכות מהריביות המרביות המותרות. השופטים הדגישו את שיקול דעתו המוגבל של בית המשפט בשינוי שיעורי הריבית החוזיים והדגישו כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות המצדיקות הפחתה. בסופו של דבר, דחו השופטים את טענות המערערים וקבעו כי החלטת בית משפט קמא הייתה סבירה. עם זאת, הם ערכו שני תיקונים: ראשית, לא היה מקום לחייב את המערערים בהוצאות, שכן טענתם בעניין הריבית התקבלה באופן חלקי. שנית, יש לוותר על יתרת תיק ההוצאה לפועל, בהתחשב בפירעון ההלוואה על ידי המערערים באמצעות מכירת דירתם. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והבטוחה שהופקדה על ידי המערערים הוחזרה להם.