ת"א 52857-08-18

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה אזרחית בין יורשיו של מר אריה פרל ("המנוח") ומר סמי חודיידה, בנוגע לשתי חנויות ששכר האחרון מהראשונה. החנויות הושכרו לתקופה של שנה, מ-14 באוקטובר 2013 עד 14 באוקטובר 2014, עם אופציה להארכת חוזה השכירות בשנה נוספת. מטרת ההשכרה הייתה למכור "הכל בשקל" מוצרים וצעצועים. הנתבע, מר חודיידה, סירב לשפץ את אחת החנויות לאחר שפרצה שריפה, שהביאה לכך שהמנוח מימן את השיפוץ בעצמו. יתר על כן, מר חודיידה השתמש לכאורה במחסן השייך למנוח במשך חמישה עשר חודשים מבלי לחתום על חוזה שכירות או לשלם דמי שכירות. הוא גם לא שילם דמי שכירות עבור שמונת החודשים האחרונים שקדמו לפינוי המקום. התגלעה מחלוקת לגבי התקופה בגינו היו חייבים דמי שכירות, כאשר התובעים טענו שזה היה עד 28.2.2018, והנתבע טען שזה היה עד 31.1.2018. פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי הנתבע החזיק במושכר עד ליום 28.2.2018, וכי פעל בחוסר תום לב בכך שהתנה את החזרת המפתחות לחצרים בחתימת המנוח על תעודת אי תביעה. השופט מצא את עדותו של הנתבע כסותרת ולא אמינה, וקיבל את טענת התובעים כי לא שילם דמי שכירות לאחר תום תקופת החוזה. לפיכך, חויב הנתבע לשלם דמי שכירות בסך 71,688 ₪, המכסים את התקופה שמיום 1.7.2017 ועד ליום 28.2.2018. באשר להוצאות תיקון נזקי השריפה, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 19,484 ₪, המייצגים את ההוצאות שנגרמו למנוח ואשר הוכח כי הן קשורות לשריפה. חלק מהחשבוניות נמצאו כלא קשורות לשריפה, ולכן הנתבעת לא הייתה אחראית לעלויות אלה. עם זאת, התביעה לחוב ארנונה לא התקבלה, שכן התובעים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לכך שהנתבעת הודיעה לעירייה על הגלריה שנבנתה בחנות, מה שהוביל לחיובים רטרואקטיביים. גם טענת דמי השימוש במחסן נכשלה, שכן לא הוכח כי השימוש של הנתבעת במחסן יהיה כרוך בתשלום. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 91,172 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בחוק ממועד הגשת התביעה, וכן אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.