ת"א 21612-03-20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי מימוש משכנתא ופינוי מבנה המשמש את המבקש כישיבה. עיקר המחלוקת נוגעת לטיבה של עסקה שעניינה סכום כסף גדול שהועבר למבקש, שלטענת המשיב הייתה הלוואה הדורשת פירעון עם מותו של הרב אוירבך, בעוד שהמבקש טוען כי מדובר בתרומה. המבקש ביקש סעד זמני לעיכוב הפינוי, אך בית המשפט דחה את הבקשה. ראיות נוספות שהציג המבקש בבקשה שנייה לסעד זמני לא הספיקו כדי לגבור על המסמכים החוזיים המעידים על עסקת הלוואה. המבקש לא סיפק הצדקה לאי הצגת ראיה זו בבקשה הראשונה, והתצהירים והמסמכים שהוגשו לא תמכו באופן חד משמעי בטענתם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי למבקש היה די זמן להיערך לפינוי ולא הוכיח כל ניסיון למצוא פתרונות חלופיים או לפרוע את ההלוואה. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, והמבקש חויב בהוצאות המשיב.