ת"א 34248-04-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להעברת מניות בחברה בשם שרונית. התובע, הבעלים של שרונית מכר מחצית ממניותיו לנתבעים, תקומה ויחיד. העברת המחצית השנייה של המניות הותנתה במילוי שני תנאי השעיה שנקבעו בהסכם, אשר התקיימו בתוך פרק הזמן הנקוב. עם זאת, הנתבעים סירבו לשלם את התמורה עבור יתרת המניות, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה. הנתבעים טענו כי הם זכאים לקזז תשלומים וחיובים שונים כנגד התמורה. השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי טענות הנתבעים לאי תשלום חסרות שחר. השופט דחה את טענת הנאשמים להודאה והדחה, וקבע כי הם לא סיפקו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענות הקיזוז שלהם. באופן ספציפי, השופט דחה את טענות הנתבעים בנוגע לתביעתם של בני הזוג סווטלו, חלוקת הדיבידנד והליקויים הנטענים בהסכם, ומצא אותם בלתי מבוססים. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי תנאי ההשעיה לא התקיימו, שכן התקבל אישור רשם הקבלנים – התנאי העיקרי – ולנתבעים עצמם היה שיקול דעת להאריך את המועד. יתר על כן, השופטת לא קיבלה את נימוקי הנתבעים לאי תשלום על בסיס שיקולי מס תיאורטיים בעקבות מכירת נכסיה של שרונית. בהסכם נקבע במפורש כי התובע יקבל את התמורה ממכירת נכסים אלה וכי כל המס יהיה באחריותו. גם טענות הנתבעים בדבר הסמכת ISO ממשרד הביטחון נדחו, שכן הדבר לא הוזכר בהסכם ושוויו של שרונית לא נפגע באופן משמעותי. באשר לשכרה החודשי של התובעת, קבעה השופטת כי היא מוצדקת בשל תפקידה האינטגרלי של התובעת בשמירה על סיווגה הקבלני של שרונית המהווה נדבך מכריע בפעילות החברה. כך, השכר לא היה רק תגמול על עבודה שבוצעה אלא הכרה בתרומתו הקריטית של התובע לחברה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים לקיזוז נוסף, וקבעה כי הן נזנחו בסיכומיו. בסופו של דבר, השופט הורה לתקומה ולנתבע הפרטי לשלם לתובע 435,000 ₪, צמודים לריבית ממועד העברת המניות. כמו כן חויבו לשלם 8,000 שקל שכר שלא שולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבה תקומה לשלם לתובע 3,276 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לו במהלך פגישה, וכן הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין בסך 45,000 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת הבהירה כי שרונית הנתבעת השלישית לא השתתפה בהליך וכי התביעה נגדה נדחתה, שכן לא שולמו לה תשלומים לתובע.